שני לוחות הברית
וזה לשון הזוהר (ח"ג קיא, א), ועשיתם אותם (ויקרא כו, ג), מאי ועשיתם אותם. אלא מאן דעביד פקודי אורייתא ואזיל באורחוי, כביכול כאלו עביד ליה לעילא, אמר קב"ה כאלו עשאני ואוקמוה. ועל דא ועשיתם אותם, ועשיתם ודאי, הואיל ומתערי עלינו לאתחברא דא בדא לאשתכחא שמא קדישא כדקא יאות, ועשיתם אותם ודאי. כגוונה דא אמר ר"ש, (ש"ב ח, יג) ויעש דוד שם, וכי דוד עביד ליה. אלא בגין דאזיל בארחי אורייתא ועביד פקודי אורייתא ואנהיג מלכותא כדקא יאות, כביכול עשה שם לעילא, עיין שם. ודבר זה הוא דרוש גדול ונכבד, ומבואר הוא למעלה באורך ורוחב וגובה:
שני לוחות הברית
ויש לפום ריהטא קושיא גדולה על זה, ישראל הקדימו נעשה לנשמע קודם שבאו לדביקות הגדול שעלו למדריגת הנבואה בעת קבלת התורה. וכשבאו לדביקות הגדול הפכו להקדים נשמע לנעשה, כדכתיב פרשת ואתחנן (דברים ה, כד) קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלהינו אליך ושמענו ועשינו, אתמהה. הענין, היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם (עירובין כא, א), ושכר מצוה היא מצוה (אבות ד, ב), דהיינו רוחניות המצוה והשגחתה. ועשיית המצוה נקרא מעשה, ורוחניות נקרא תלמוד. וזהו ענין של נעשה ונשמע מצדינו, ואד יעלה מן הארץ (בראשית ב, ו) בעולם הזה שהוא עולם המעשה, ועולה ההתעוררות מלמטה למעלה ומתדבק המעשה ברוחניות המעשה דהיינו נשמע, כי במעשינו אנו מתקנים שמו הגדול בסוד (ש"ב ח, יג) ויעש דוד שם, שכתבתי למעלה. ואח"כ מצד הקדוש ברוך הוא שהוא יתן השכר, אזי מוקדם נשמע לנעשה, כי יפתח המקור סוד רוחניות המצוה והשקה את האדמה (בראשית ב, ו), הוא האדם שיקבל השכר ההוא. ואז מן נשמע יגיע לנעשה, רצוני לומר, כי כששפע הברכה יורד ממקום נשמע, ע"כ מהשפעה הדקה היורדת מלמעלה נתעבה קצת ברדתה זה נקרא נעשה. גם נעשה זה פרושו תיקון הדבר, כמו שפירש רש"י (בראשית א, ז) ויעש אלקים את הרקיע. על כן בקבלת התורה שהיו ישראל במדריגה עליונה וראו עולמם בחיים מדוגמת עולם הבא, הקדימו נעשה לנשמע. וזה (דברים ה, כב) ועתה למה נמות, כי תכלית המיתה היא לבא לעולם הבא למדריגת נשמע, ועתה שבאנו לזה אין צורך למיתה. אם יוספים אנחנו לשמוע וגו' ומתנו (שם). אמרו לשמוע, ורצונם בזה אם יהיה תוספת סוד שמיעה לנו במיתתנו יותר ממה שיש לנו עתה, אזי ומתנו, מרוצים אנו למיתה. וקרוב לזה פירש הר"מ אלמושנינו ז"ל:
שני לוחות הברית
הרי כל זה רמוז בסוד אחדות האצילות בה' נגד ה'. והמכריע עולה ומייחד וקושר הכל באחדות אמתי, כמו שכתב הפרדס בפרק ראשון משער ראשון. וכן כשנתבונן כל הה' הנ"ל הולכים למקום אחד, דהיינו התכלית שנברא האדם לעבדה ולשמרה שהוא סוד מעשה ותלמוד, כי שמור היא משנה, כמו שכתב רש"י בפסוק (דברים ד, ו) ושמרתם ועשיתם, שמור הוא משנה. והקדים לעבדה בענין הקדמה נעשה לנשמע. ובמעשה עושה ומתקן את השם כמו שכתבתי למעלה, כי ברא הכל לכבודו. זה הוא הכלל הכולל הכל, ומזה נסתעף ענין מעלת התשובה שהאדם מתקן את עצמו, ואחר כך מתקן ביותר תיקון העליון. ותיקון העליון הוא דוקא על ידי האדם שהוא בדמות וצלם כולל עליון ותחתון, על כן מעלתו בפנימיות יותר ממלאך. וכל שכן אין מזל שיכריחנו המזל, אם לא כי יד ה' עשתה זאת לגלגלו במזל זה כדי להפרע. ומהתשובה נמשך מעלת כתנות עור שיוחזר לאור גדול. וכלל הכל היא העבודה המעשה אשר בזה עושה השם, כמו דוד ויעש דוד שם (ש"ב ח, יג). על כן פתח (שמות כ, ב) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, כלומר כדי שנהיה עבדים לו יתברך, היא העבודה השלימה המעשה המוקדם לנשמע, והכל בשביל צורך גבוה כי אנכי ה' אלהיך: